Le texte Le vocabulaire Les révisions
Mena'hoth
Daf 68a
מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא הִיתַּרְתָּה לוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי קִיטּוּף זָכוּר הוּא
Traduction
Since before the omer you permitted one to harvest the crop only by picking it by hand and not in the typical manner, he will remember the prohibition and refrain from eating it. With regard to searching for leaven, there is no reminder.
Rachi non traduit
מתוך שלא היתרתה לו. לקצור במגל אלא ע''י קטוף ביד ולא במגל כמו (דברים כ''ג:כ''ו) וקטפת מלילות בידך דקצירה קודם העומר אסורה כדקתני במתני' ואסור לקצור לפני העומר:
זכור הוא. דחדש הוא ולא אכיל:
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי תִּינַח קְצִירָה טְחִינָה וְהַרְקָדָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר
Traduction
Abaye said to him: This works out well in explaining Rabbi Yehuda’s opinion with regard to picking the grain. But with regard to grinding and sifting, what can be said? Apparently, it is permitted to perform these acts in a typical manner. Why, then, is there no concern that one may eat the grain at that stage?
Rachi non traduit
טחינה והרקדה. מאי שינוי איכא דליהוי זכור ולא יאכל:
הָא לָא קַשְׁיָא טְחִינָה בְּרִיחְיָא דִּידָא הַרְקָדָה עַל גַּבֵּי נָפָה
Traduction
The Gemara responds: This is not difficult, as one also performs grinding in an atypical manner. One must grind the grain before the sacrificing of the omer with a hand mill, not with a mill powered by an animal or by water. Likewise, sifting is performed unusually, not in the interior of the sifter. Instead, it is performed on top of the sifter. Since all of these actions are performed in an atypical manner, there is no concern that one might eat the grain.
Rachi non traduit
בריחיא דידא. דריחים מתגלגלת ביד ולא בשל מים:
בֵּית הַשְּׁלָחִין דְּשַׁרְיָא קְצִירָה דִּתְנַן קוֹצְרִין בֵּית הַשְּׁלָחִין שֶׁבַּעֲמָקִים אֲבָל לֹא גּוֹדְשִׁין מַאי אִיכָּא לְמֵימַר
Traduction
The Gemara raises another difficulty from the case of a field that requires irrigation, where typical harvesting is permitted, as we learned in a mishna (71a): One may harvest grain from an irrigated field and from fields in the valleys, as their grain ripens long before the omer is sacrificed, but one may not pile the produce. The use of the term: One may harvest, indicates that the grain was harvested in a typical manner, not by hand. In this case, what can be said? Why doesn’t Rabbi Yehuda issue a decree lest someone eat from the new grain?
Rachi non traduit
קוצרין בית השלחים שבעמקים. דכיון דשדה יבישה היא אי משהו לה לאחר בשולה אזלה לאיבוד. ל''א רעות הן ואין עומר בא מהן ואמרינן בהאי פירקין (דף עא.) ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר וממקום שאי אתה מביא אתה קוצר ולשון זה עיקר וכן מפורש לקמן:
אבל לא גודשין. לא יעשנו גדיש עד לאחר העומר:
Tossefoth non traduit
קוצרים בית השלחים ושל בית העמקים. פירש בקונטרס רעות הן ואין עומר בא מהן ואמרינן בהאי פירקא ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר וממקום שאי אתה מביא אתה קוצר וצ''ל דכיון דלכתחילה לא יביא אף על גב דאם הביא כשר ממקום שאי אתה מביא קרינא ביה דהא בית השלחים אם הביא כשר כדתנן בפרק כל הקרבנות (לקמן מנחות דף פה.) אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחים ולא מבית האילן ואם הביא כשר ותימה דהכא לא חשיב בית הזבלים ובית האילן ובזה יש לתרץ דהני פסידי אי לא קצרי להו ושרו רבנן אבל הנהו לא פסדי אי משהו להו עד לאחר העומר ואחמור בהו רבנן כי היכי דאחמור הכא בגדישה אבל אכתי קשה אמאי לא חשיב [התם] בית העמקים ואית דגרסי הכא בית השלחים שבעמקים דההוא אם הביא פסול דאיכא תרתי ולא קרינא ביה ממקום שאתה מביא אבל היכא דאם הביא כשר אף על גב דלכתחילה לא יביא ממקום שאתה מביא הוא ואסור לקצור וכן מוכח בתוספתא (פ''י) דקתני אע''פ שאמרו אין קוצרין מבית השלחין שבהרים ומבית הבעל שבעמקים אבל קוצרים מפני הנטיעות שבו והא דלא תני בית העמקים בפרק כל הקרבנות (ג''ז שם) דבית העמקים דלאו בית השלחין פירות טובים הן ולכתחילה יביא וקצת תימה לפירוש זה דלא מישתמיט תנא בשום מקום וליתני בית השלחין שבעמקים לא יביא ואם הביא פסול ועוד תימה דבת''כ דרשינן וקצרתם את קצירה שתהא תחילה לכל הנקצרים יכול אף של בית השלחים ושל בית העמקים כו' ת''ל קצירכם של כולכם אמרתי ולא של בית השלחים ושל בית העמקים והשתא למה. לן ההיא דרשא הוה ליה למימר מטעמא דממקום שאי אתה מביא אתה קוצר ונראה לפרש דודאי גרסינן בכ''מ בית השלחים שבעמקים כאן ובת''כ ובית השלחים ובית הזבלים ובית האילן מדאורייתא שרו דכיון דלכתחילה לא יביא לאו ממקום שאתה מביא הוא אלא מדרבנן אסירי ואסמכוה אקרא דכתיב בת''כ אבל בית השלחים שבעמקים דאיכא הפסד גדול יותר מדאי לא העמידו חכמים דבריהם לפי שממהרים ביותר להתבשל לפני האחרים ולהפסד מרובה חששו והיינו דקאמר בת''כ קצירכם של כולכם אמרתי כלומר אותו שרגיל להיות נקצר בזמן שהכל קוצרין ומיהו עדיין קשה דהיכי מצינא למימר דלא חשיב בית העמקים בהדי לא יביאם משום דפירות טובים הם הא תנן בפ''ק דביכורים ומייתי לה במקום שנהגו (פסחים נג.) ולקמן בפ' כל הקרבנות (מנחות דף פד.) אין מביאין ביכורים חוץ מז' המינין ולא מדקלים שבהרים ולא מפירות שבעמקים ומדלא חזו לביכורים כ''ש למנחות דלגבוה ושמא שאני ביכורים דכתיב (דברים כ''ו:
ב') אשר תביא מארצך דמשמע משבחה של ארץ ישראל ומהשתא אי לאו ההיא דתוספתא אין לחוש אי גרסי' של בית השלחים ושל בית העמקים וחד טעמא לתרוייהו ומיהו לא יתכן דלא משום מובחר קרי ליה שבחה לקמן בפ' כל קרבנות אלא אז' המינין קאי דמשתבח בהו קרא (דברים ח':ח') ארץ חטה ובתוספתא דריש מדכתיב מבחר נדריכם ואי הוה אמרי' דבית העמקים אם הביא פסול הוה ניחא הא דלא תני להו בהדי הנהו דלא יביא דהתם אם הביא כשר אי נמי אפילו לכתחילה כשר לשאר מנחות ודווקא לעומר הוא דפסול אפי' בדיעבד מדרשא דת''כ דבעי' קצירכם של כולכם פרט לבית השלחים ובית העמקים שממהרים להתבשל אבל קשה דא''כ הוה ליה לאיתויי לקמן אמתניתין דקוצרין בית השלחין ובגמ' אמר עלה תניא ר' בנימין אומר כתוב אחד אומר וקצרתם את קצירה וכתיב ראשית קצירכם הא כיצד ממקום שאתה מביא כו' משמע בהדיא דמהתם נפקא לן וההיא דת''כ אסמכתא:
אבל לא גודשין. משום דבגדישה ליכא פסידא אי שבקינא עד אחר העומר והא דשרי ר' יהודה קמח וקלי במתני' משום עולי רגלים התירו וא''ת דבמתני' גזר ר''מ בקמח וקלי דאמר שלא ברצון חכמים ולקמן גבי אנשי יריחו (דף עא.) קאמר ר''מ קוצרין ברצון חכמים וי''ל דקצירה שאני משום פסידא כדפרישית וא''ת א''כ מאי קשיא ליה מקצירה אחמץ לר' יהודה שאני קצירה דאיכא פסידא וי''ל דכ''ש דאין לגזור במקום מצות ביעור:
אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי חָדָשׁ בָּדֵיל מִינֵּיהּ חָמֵץ לָא בָּדֵיל מִינֵּיהּ
Traduction
Rather, Abaye said: This difference between the cases of the omer and leaven is not based on the manner in which one harvests, grinds, or sifts. Instead, the reason for the different rulings is that one distances himself from new grain, as it is prohibited to eat the new grain all year until the omer is sacrificed. By contrast, one does not distance himself from leavened bread, as eating it is permitted during the rest of the year. Therefore, he is more likely to eat leavened bread unwittingly.
Rachi non traduit
חדש בדיל מיניה. שהרי לא אכל חדש כל השנה:
חמץ לא בדיל מיניה. כל השנה שהרי אכלו עד הנה הלכך אתי למיכליה:
אָמַר רָבָא דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה קַשְׁיָא דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן לָא קַשְׁיָא
Traduction
Rava said: Does the contradiction between one statement of Rabbi Yehuda and the other statement of Rabbi Yehuda pose a difficulty, while the contradiction between one statement of the Rabbis and the other statement of the Rabbis does not pose a difficult? There is also an apparent contradiction between the opinion of the Rabbis, who claim that the Sages issued a decree with regard to new grain but did not issue a decree with regard to leaven.
Rachi non traduit
דרבנן אדרבנן לא קשיא. בתמיה דהכא אמרי רבנן שלא ברצון חכמים עושין דגזרינן שמא יאכל והתם אמרי יבדק לאחר המועד דהיינו בתוך הפסח:
אֶלָּא אָמַר רָבָא דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה לָא קַשְׁיָא כִּדְשַׁנֵּינַן דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן לָא קַשְׁיָא הוּא עַצְמוֹ מְחַזֵּר עָלָיו לְשׂוֹרְפוֹ מֵיכַל אָכֵיל מִינֵּיהּ
Traduction
Rather, Rava said that the contradiction between one statement of Rabbi Yehuda and the other statement of Rabbi Yehuda is not difficult, as we resolved it previously. The contradiction between one ruling of the Rabbis and the other ruling of the Rabbis is also not difficult: The Rabbis maintain that there is no need to issue a decree prohibiting searching for leaven after it becomes prohibited, as with regard to one who himself is seeking out leaven specifically in order to burn it, will he eat from it? By contrast, in the case of new grain he is processing the grain and preparing it for consumption. Consequently, there is a concern that he might eat it unwittingly.
רַב אָשֵׁי אָמַר דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה לָא קַשְׁיָא קֶמַח קָלִי תְּנַן
Traduction
Rav Ashi said: The contradiction between one statement of Rabbi Yehuda and the other statement of Rabbi Yehuda is not difficult, as the difficulty can be resolved in another manner. As we learned in the mishna that the markets of Jerusalem were filled with flour of parched grain. It is permitted to prepare only such foods before the omer, as they are not eaten without further preparation. Therefore, there is no concern lest one eat it unwittingly before the omer offering is sacrificed.
Rachi non traduit
קמח קלי תנן. דאין ראויין לאכילה (קמח) כעין קמח שלנו קמח הבא מתבואה שנתייבשה בתנור:
וְהָא דְּרַב אָשֵׁי בְּרוּתָא הִיא תִּינַח מִקָּלִי וְאֵילָךְ עַד קָלִי מַאי אִיכָּא לְמֵימַר
Traduction
The Gemara rejects this interpretation: And this statement of Rav Ashi is an error [baruta], as this suggestion can easily be refuted: That works out well with regard to the status of the grain from the point that it was processed into flour of parched grain and forward, as there is no concern that perhaps one will come to eat it. But with regard to its status initially, until it became parched grain, what can be said? There must have been a certain point when the grain kernels were edible before they were transformed into parched grain. Why is there no concern that one might eat the kernels at this earlier stage?
Rachi non traduit
עד קלי מאי איכא למימר. כגון בשעת קצירה דראוי לאוכלו:
וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי עַל יְדֵי קִיטּוּף וְכִדְרַבָּה בֵּית הַשְּׁלָחִין דְּשַׁרְיָא קְצִירָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אֶלָּא הָא דְּרַב אָשֵׁי בְּרוּתָא הִיא
Traduction
And if you would say that here too the grain is distinguished by the atypical manner in which it is harvested, through picking by hand, in accordance with the earlier statement of Rabba, nevertheless with regard to the difficulty raised to Rabba’s opinion from the case of an irrigated field, which is permitted to be harvested in the typical manner, what can be said? Rather, the Gemara rejects this explanation and concludes that this statement of Rav Ashi is an error.
מַתְנִי' מִשֶּׁקָּרַב הָעוֹמֶר הוּתַּר חָדָשׁ מִיָּד הָרְחוֹקִים מוּתָּרִין מֵחֲצוֹת הַיּוֹם וּלְהַלָּן מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֶף כּוּלּוֹ אָסוּר
Traduction
MISHNA: From the moment that the omer offering was sacrificed, the produce of the new crop was permitted immediately. For those distant from Jerusalem, the new crop is permitted from midday and beyond. From the time that the Temple was destroyed, Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted that the day of waving the omer, the sixteenth of Nisan, is entirely prohibited, i.e., one may partake of the new crop only the next day.
Rachi non traduit
מתני' הרחוקים. שאינן יודעים אם עדיין קרב מותרין מחצות היום ולהלן כדתני טעמא לקמן:
שיהא יום הנף. יום ט''ז שבו מניפין את העומר כולו אסור לאכול חדש:
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה וַהֲלֹא מִן הַתּוֹרָה הוּא אָסוּר שֶׁנֶּאֱמַר עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִפְּנֵי מָה הָרְחוֹקִים מוּתָּרִין מֵחֲצוֹת הַיּוֹם וּלְהַלָּן מִפְּנֵי שֶׁהֵן יוֹדְעִין שֶׁאֵין בֵּית דִּין מִתְעַצְּלִין בּוֹ
Traduction
Rabbi Yehuda said: But isn’t it forbidden by Torah law, as it is stated: ''And you shall eat neither bread, nor parched grain, nor fresh grain, until this selfsame day, until you have brought the offering of your God'' (Leviticus 23:14)? This means that the new crop is prohibited on the day of the waving unless permitted by sacrifice of the offering. And if so, for what reason is it permitted for those distant to eat the new crop from midday and beyond, when the Temple is standing? It is due to the fact that they know that the members of the court are not indolent in its sacrifice, and certainly by midday the sacrifice of the omer offering has been completed.
Rachi non traduit
א''ר יהודה. לתנא דמתני' וכי רבן יוחנן התקין:
והלא מן התורה אסור. שנאמר עד עצם ובזמן שאין בית המקדש קיים משתעי קרא כדמוקי בגמ':
מפני מה אמרו. בין לר' מאיר ובין לר' יהודה דאפי' ר' יהודה מודה דבזמן שיש עומר עומר מתיר דכתיב (ויקרא כג) עד (יום) הביאכם:
גְּמָ' רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים עוֹמֶר מַתִּיר בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים הֵאִיר מִזְרָח מַתִּיר
Traduction
GEMARA: The opinion of Rabbi Yehuda, as presented in the mishna, is that after the destruction of the Temple the new crop is prohibited throughout the entire sixteenth of Nisan by Torah law. With regard to the dissenting opinion that the new crop is permitted on the sixteenth of Nisan, Rav and Shmuel both say: When the Temple is standing, the sacrifice of the omer offering permits the new crop. When the Temple is not standing, the illumination of the eastern horizon on the sixteenth of Nisan permits it.
Rachi non traduit
גמ' האיר המזרח. הנץ החמה של ט''ז אבל לילו אסור:
מַאי טַעְמָא תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי כְּתִיב עַד יוֹם הֲבִיאֲכֶם וּכְתִיב עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הָא כֵּיצַד
Traduction
The Gemara asks: What is the reason? Two verses are written with regard to the new crop. More precisely, there are two clauses in the same verse: ''And you shall eat neither bread, nor parched grain, nor fresh grain, until this selfsame day, until you have brought the offering of your God'' (Leviticus 23:14). It is written that the new crop is prohibited ''until you have brought the offering,'' and it is also written that the new crop is prohibited only ''until the selfsame day.'' How so? How can these clauses be reconciled?
Rachi non traduit
עד עצם היום. עד מראה היום וקסבר עד ולא עד בכלל:
כָּאן בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים
Traduction
The Gemara answers: Here, when the verse permits the new crop only after the sacrifice of the omer offering, it is referring to the period when the Temple is standing. There, when the verse permits the new crop immediately upon the sixteenth of Nisan, it is speaking of the period when the Temple is not standing.
רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ אֲפִילּוּ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים הֵאִיר מִזְרָח מַתִּיר וְהָכְתִיב עַד הֲבִיאֲכֶם לְמִצְוָה
Traduction
Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish both say: Even when the Temple is standing, the illumination of the eastern horizon permits the new crop. The Gemara asks: But isn’t it written: ''Until you have brought the offering,'' which indicates that the new crop is not permitted at daybreak, but only after the omer offering is sacrificed? The Gemara answers: The verse means that one should wait to partake of the new crop until after the omer offering is brought ab initio, in order to fulfill the mitzva in the optimal fashion, but nevertheless it is permitted at daybreak.
Tossefoth non traduit
והא כתיב עד הביאכם למצוה. משמע דאיכא עשה דאורייתא אלא דליכא לאו והא דדחיק משום מצוה ליקו וליגזור אע''ג דאיכא איסורא דאורייתא אין סברא לגזור ולהחמיר כיון דליכא לאו ותימה מי גרע מביצה דאסרינן מהאי טעמא בפ''ק דביצה (דף ה:) דאמר אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה מאי טעמא מהרה יבנה כו' ועוד תימה דאי איכא איסורא דאורייתא היכי משנינן בפ''ק (לעיל מנחות דף ה:) טעמא דר''ש בן לקיש דאמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשרה דהוי מן המותר לישראל משום דקסבר האיר המזרח מתיר מ''מ אסור מדאורייתא:
מִשֶּׁקָּרַב הָעוֹמֶר הוּתַּר חָדָשׁ מִיָּד לְמִצְוָה
Traduction
The Gemara raises another difficulty. The mishna states: From the moment that the omer offering was sacrificed, the produce of the new crop was permitted immediately. This indicates that the new crop is not permitted at the illumination of the eastern horizon. The Gemara again answers that the mishna means that one should wait to partake of the new crop until after the sacrifice of the omer offering in order to fulfill the mitzva in the optimal fashion, but it is permitted at daybreak.
Rachi non traduit
משקרב העומר. כל הנך משום פירכא קמייתי הש''ס לרבי יוחנן וריש לקיש:
הותר חדש. אלמא בעומר תליא מילתא:
ומשני למצוה. מצוה להמתין עד שיקרב העומר אבל בלאו לא עבר:
הָעוֹמֶר הָיָה מַתִּיר בַּמְּדִינָה וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם בַּמִּקְדָּשׁ לְמִצְוָה
Traduction
The Gemara raises yet another difficulty from the next mishna (68b): Sacrifice of the omer offering would permit consumption of the new crop in the rest of the country [bamedina] outside the Temple, and the two loaves offering permitted the sacrifice of the new crop in the Temple. Here, too, the Gemara answers: One should wait to partake of the new crop until after the sacrifice of the omer offering in order to fulfill the mitzva in the optimal fashion.
Rachi non traduit
והתנן במתני' העומר מתיר חדש במדינה. לאוכלו ושתי הלחם שבעצרת מתירין חדש במקדש להביא מנחות מן החדש אלמא בעומר תליא מילתא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source